השתלת מיקרוביוטה צואתית היא הליך טיפולי שבמהלכו מעבירים צואה מפרט בריא למערכת העיכול של פרט חולה, במטרה לשפר את מצבו הבריאותי. בעבר, כונה הליך זה בשם Fecal Bacteriotherapy, אך כיוון שההליך מערב את כלל המיקרוביוטה הצואתית ולא גורם אחד, השם שונה ל Fecal Microbiota Transplantation.
השתלת צואה למעשה מאפשרת לאזן, לשחזר ולשקם את אוכלוסיית המיקרוביוטה של הפרט החולה ובמקביל לדכא חיידקים פתוגנים. אם השתלת הצואה מתבצעת מספיק פעמים ובצורה מבוקרת, ניתן להראות כי המיקרוביום של המטופל משתנה לאחר סיום התהליך והופך להיות זהה למיקרוביום של התורם הבריא ולכן נבחרה המילה 'השתלה'.
השיטה מיושמת ביעילות רבה מזה מספר שנים בעיקר לטיפול בבני-אדם הסובלים משלשול כתוצאה מזיהום בחיידק ה'קלוסטרידיום דיפיצילה', המייצר רעלנים ונבגים ושוכן דרך קבע במעי הגס. כשחיידק זה עמיד לאנטיביוטיקה, משרד הבריאות מאשר טיפול בהשתלת צואה בהצלחה של מעל ל-70%. בקבוצת הסיכון נמצאים בעיקר אנשים מבוגרים המטופלים ממושכות באנטיביוטיקה הפוגעת במיקרוביוטה וכך מאפשרת לחיידק לשגשג ולפגוע ברירית המעי הגס, פגיעה שבאה לידי ביטוי קליני בדרגות שונות של דלקת מעי גס ועלולה לגרום לשלשולים דמיים קשים עד כדי סיכון חיים. הטיפול בהשתלת צואה נותן מענה מצוין לבעיה זו ולאורך זמן.
הטיפול באמצעות צואה, אמנם נחשב לטיפול חדשני, אך החל עוד במאה הרביעית בסין העתיקה על ידי רופא סיני בשם גה-הונג שטיפל בחולים שסבלו מהרעלות מזון ושלשולים קשים, בעזרת מרק צהוב שהוכן מצואה ומים, ואשר בשעתו, נחשב לנס רפואי. ג'ירולמו פבריציו, שהתפרסם בשמו הלטיני, פבריציוס אקואפנדנט, מרצה לרפואה, מנתח ואנטומאי מאוניברסיטת פדובה (1537-1619), היה הראשון בהיסטוריה לבצע השתלת חיידקי צואה בתחום הווטרינרי. ג'ירולומו השתמש בתוכן הקיבה (רומן) של פרות בכדי לטפל בפרטים שאיבדו יכולת להעלות גירה. הטיפול מקובל וידוע במקרים של חמצת במעלי גירה ובסוסים לצורך טיפול בשלשולים. ומה בנוגע לבעלי חיים בטבע? פיל, היפופוטם, קואלה, חיות כיס ופנדה נולדים עם מעי סטרילי, בעלי חיים אלו זקוקים לחיידקי מעיים על מנת לעכל מזון צמחי, אותם הם משיגים מאכילת צואת אימם. קיימים גם בעלי חיים האוכלים צואה כחלק מהתנהגות נורמלית, בעוד שאחרים עושים זאת רק בתנאים מסוימים. אוגרים וארנבונים אוכלים את צואתם בשנית כמקור לוויטמין B12.
בשנים האחרונות כל נושא המיקרוביוטה והמיקרוביום ובכלל זה השתלות צואה, הינו "הנושא החם" והמבטיח ביותר. העניין בשיטה גובר, המחקרים בתחום מרובים ומספר מרכזים רפואיים מציעים את השיטה כאופציה טיפולית למצבים שונים. קו המחשבה הכללי הוא שהחזרת המיקרוביוטה לאיזון היא המפתח לרעיונות טיפוליים חדשים. טיפול בהשתלת צואה עשוי לתת פתרון למספר לא מבוטל, לא רק של בעיות במערכת עיכול, אלא אף לבעיות במערכות אחרות. היום יודעים כי מיקרוביוטה אבנורמלית משפיעה בצורה שלילית לא רק על מערכת העיכול, אלא על המטבוליזם ומערכת החיסון ומעורבת גם במחלות אוטואימוניות ואלרגיות, בעיות נוירולוגיות, פסיכולוגיות, השמנה, סכרת, פרקינסון, אוטיזם ולאחרונה גם סרטן.
ברפואה הווטרינרית הפרוצדורה של השתלת צואה מתבצעת מזה מספר שנים ובעיקרה מתבססת על מחקרים ופרוטוקולים השאובים מהרפואה ההומנית. לאחרונה גובר הענין בשיטה לטיפול במגוון מצבים ופתולוגיות. להשתלת צואה מספר יתרונות: השיטה פשוטה לביצוע, אינה מחייבת היערכות מורכבת, מאפשרת לשחזר ישירות את המיקרוביוטה למצב הטבעי על ידי שימוש בפלורה טבעית, אינה יקרה בהשוואה לטיפולים אנטיביוטיים וטיפולים נלווים ומפחיתה את הסיכון להופעת עמידות לאנטיביוטיקה. השתלת צואה יכולה להוות פתרון במקרים בהם לרפואה המערבית אין מענה, כאשר מצד אחד השיפור במצב קליני קשה צפוי להיות מהיר ומצד שני בעל סיכון קטן יחסית לסיבוכים או תופעות לוואי. הטיפול מיושם בהצלחה בבני אדם, נחשב לבטוח, ויכול להוות פריצת דרך יישומית לטיפול במגוון מצבים פתולוגיים גם בבעלי חיים.
אחד הגורמים שמגבילים את השימוש הנרחב בהשתלות צואה ברפואה הוטרינרית הינו חוסר הזמינות של חומר איכותי, זמין ובטוח לשימוש מתורם איכותי שנבדק ביסודיות. חברת VetBiome הוקמה בדיוק לצורך כך.
נכון להיום אין קווים מנחים ברורים ולכן יש להפעיל שיקול דעת והגיון בבחירת הטיפול. הטיפול בעזרת השתלת צואה נבדק כיום במסגרת מחקרים קליניים במגוון מחלות, חלקם כבר עם תוצאות מבטיחות ולעיתים יש צורך בהשתלות חוזרות ונשנות כדי להגיע לאפקט תרפויטי. להשתלת צואה יש את הפוטנציאל לשפר כל מצב או מחלה המקושרים או נובעים מדיסביוזיס אינטסטינלי ולכן את הפרוצדורה יש להציע כטיפול לחיות מחמד הסובלות מחוסר איזון, במצבים המתבטאים קלינית בשלשול כרוני שאינו מגיב לטיפולים קונסרבטיביים ובמקרים בהם למרות אמצעים אבחוניים מקובלים לא נמצאה אבחנה. כמו כן, ניתן לשקול בחולים הסובלים מאחד מהמצבים הבאים: מחלות מעי דלקתיות אקוטיות וכרוניות, תסמונת המעי הרגיש, סוכרת המלווה בהשמנת יתר, עצירות או שלשול אידיופטי, נגיעות בקלוסטרידיום ובקוליטיס כיבית, נגיעות בפרוו, רגישות למזון, בעיות מוטיליות, ג'יארדיה עיקשת או חד תאים אחרים, מצבים אלרגיים ואוטואימוניים. בנוסף, כתוסף לגורים שלא ינקו או שנולדו בניתוח קיסרי, לטיפול בבעיות התנהגות, במקביל או לאחר טיפול ממושך באנטיביוטיקה, בסותרי חומצה ובתרופות אנטי-דלקתיות לא סטרואידיות.
לסיכום, השתלת צואה הינה אחד הפתרונות החדישים והמבטיחים המאפשרים לאזן את אוכלוסיית החיידקים במערכת העיכול במצבים המקושרים לדיסביוזיס אשר יכולים להתבטא לא רק בסימנים של מערכת העיכול, לעיתים כטיפול יחיד ולעיתים כטיפול משלים.
בעתיד ניתן יהיה אולי לבודד מיקרואורגניזמים ספציפיים להבין איך ובאיזה מנגנון הם משפיעים ולהציע טיפולים מבוססי חיידקים ספציפיים, אשר יהפכו את הפרוצדורה של טיפול בעזרת חיידקים או בקטריותרפיה להרבה יותר ממוקד. נכון להיום השתלת הצואה מכילה את כל הטוב הזה כיחידה.
מצבים בהם יש לשקול השתלת צואה כטיפול יחיד או משלים:
שלשול כרוני שאינו מגיב לטיפולים מקובלים, שלשול אידיופטי, שלשול שמקורו בחוסר איזון חיידקי, מחלות מעי דלקתיות אקוטיות וכרוניות, עצירות ומגהקולון, נגיעות בחיידקים עמידים, קוליטיס אידיופטית, קוליטיס כיבית, היסטוציטיק קוליטיס, נגיעות בוירוס הפרוו, בעיות מוטיליות של מערכת העיכול, נפיחויות וגזים, תנגודת לאינסולין, השמנת יתר, ג'יארדיה עיקשת או חד תאים אחרים, רגישות למזון, אי ספיקת לבלב אקסוקריני, אטופיק דרמטיטיס ומצבים בעלי מרכיב אלרגי אוטואימוני, כתוסף לגורים שלא ינקו או שנולדו בניתוח קיסרי, בבעיות התנהגות, כתחליף לפרוביוטיקה, לאחר או במקביל לטיפול ארוך באנטיביוטיקה, סותרי חומצה ותרופות אנטי-דלקתיות לא סטרואידיות.